שמירת טבע ישראלית

בְּרַח דּוֹדִי, וּדְמֵה-לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים--עַל, הָרֵי בְשָׂמִים." שיר השירים, פרק ח' פסוק י"ד.

היחמור הפרסי – השבות לטבע

היחמור הפרסי (Dama dama mesopotamica) מופיע בתנ"ך כאחד מבעלי החיים מפריסי הפרסה ומעלי הגירה. ככזה, הוא מוזכר בין שבעת בעלי החיים המותרים לאכילה (דברים יד', ה'). בתנ"ך אף מסופר, שבשרו של היחמור עלה על שולחנו של המלך שלמה (מלכים א' ה', ג'). ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בכרמל תומכים בהשערה זו ומוכיחים שבשרו של היחמור היה מקור מזון שכיח בתקופה זו. החוקר האנגלי טריסטרם דיווח שצפה ביחמורים גם על הדרך מטבריה לחיפה בשנת 1863 וגם באזור הר תבור ובגליל העליון בשנת 1866. הרי הכרמל הירוקים והמיוערים היוו מסתור ליחמורים כמו גם למיני בעלי חיים אחרים, עד לתחילת המאה ה-20. אז נכחדו היחמורים בשל צמצום החורש (שעציו שימשו לפחם והסקה) ובשל השימוש בחומרי הדברה שונים. עד 1920 בערך, ניתן היה לרכוש את קרני היחמורים בשווקים שונים בירושלים ובירדן, שם הוצגו למכירה.

היחמור הפרסי נמצא בעבר בעיראק, איראן, ירדן, סוריה, לבנון, ישראל ומזרח טורקיה. בשנת 1875 הוכחדו היחמורים מכל האזור למעט מערב ודרום מערב איראן. היחמורים, שסברו שנכחדו בשנת 1940, התגלו "מחדש" בשנת 1956 באוכלוסיה של 25 פרטים בערך, במחוז חוזסטאן שבאיראן. הברון הגרמני פון אופל מימן משלחת זואולוגית בשנת 1957 – 1958, שיצאה לאיראן כדי לעקוב אחר היחמורים וכך הוצל המין היפה הזה מהכחדה.

ב-8 בדצמבר, 1978, ערב ההפיכה האסלאמית באיראן, הוטסו לארץ 4 נקבות יחמור שחברו לזכרים שהועברו לארץ קודם לכן. מבצע ההטסה של היחמורים היה אות לידידות בין אחיו של השאח הפרסי לאנשי רשות הטבע והגנים בישראל. כל הקבוצה שוחררה בשמורת חי בר כרמל ע"י רשות הטבע והגנים. זו הייתה קבוצת היחמורים ממנה צמח גרעין הרבייה של היחמור הפרסי בישראל.

היחמור הפרסי עדיין נמצא בסכנת הכחדה גם בימינו. הוא מאכלס שלושה בתי גידול מצומצמים באיראן ובארץ הוא נמצא בטבע בגליל העליון ובאזור הרי ירושלים. היום מרבים את היחמורים הפרסיים בגני חיות באיראן, ישראל וגרמניה. משנת 1996 מועברים בהצלחה יחמורים מגרעין הרבייה בגן החיות התנ"כי לשמורות טבע, בשיתוף עם רשות הטבע והגנים. המיזם הראשון של ההשבה לטבע של היחמורים התבצע בנחל כזיב שבגליל המערבי. כיום, חיים בואדיות הירוקים והסבוכים של האזור כ-200 יחמורים. זהו בעצם העדר הגדול ביותר בעולם של יחמורים פרסיים בטבע. בשנים האחרונות החל גן החיות התנ"כי, בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, מיזם נוסף של השבה לטבע של היחמורים בהרי ירושלים. החשיבה שמאחורי יוזמה זו היא ליצור אוכלוסיה נוספת ונפרדת של יחמורים בטבע בישראל. כך תגדל השונות הגנטית ועובדה זו תמנע פגיעה באוכלוסייה כולה, במקרה של אירוע קיצוני (כמחלה, למשל). האזור שנבחר עבור מיזם זה נמצא בהרי ירושלים, בנחל שורק. האזור ההררי משופע בצמחיה סבוכה ובעל מקורות מים זמינים עבור היחמורים. עשרות יחמורים שוחררו עד כה באתר זה. מטיילים ורוכבי אופניים דיווחו על יחמורים שנראו בסבך באזור צור הדסה, קריית יערים, רמת רזיאל והר איתן.

אזורי ההשבה לטבע כוללים גם אזור מגודר המשמש כמכלאת אקלום עבור היחמורים. המכלאה הוקמה בסיוע אגודת ידידי גן החיות התנ"כי וקרן אהרון שולוב למחקר בעלי חיים בשביה. לאחר תקופת אקלום קצרה במכלאה משוחררים היחמורים אל הטבע, כשהם ממושדרים, כדי שניתן יהיה לעקוב אחריהם, למטרות מחקר. צוות הגן ממשיך לעקוב אחר היחמורים, יחד עם פקחי רשות הטבע והגנים וסטודנטים מהמחלקה לאקולוגיה, סיסטמאטיקה ואבולוציה באוניברסיטה העברית בירושלים. אמצעי המעקב נתרמו ע"י חברת אלביט מערכות הדמיה, והורכבו על גבי קולרים מיוחדים שהותאמו לצוואר היחמורים. המשדרים מאפשרים לנו לאסוף נתונים על הישרדותם של היעלים ועל התנהגותם בטבע. מידע זה הוא בעל חשיבות גבוהה, בהתחשב בכך שהיחמורים הם נדירים מאוד ברחבי העולם.

למרות קשיים רבים שהאפילו על הצלחת המיזם, כטריפה ע"י כלבים משוטטים וכדריסה ע"י הרכבת, הוא ממשיך ומתקיים ומוכיח בכך שאכן ניתן להחזיר בעלי חיים מסף ההכחדה ולשפר את מצבם של בעלי חיים נדירים, בשיתוף פעולה ואיחוד כוחות של ארגונים שונים.

השבות לטבע- הנשר המקראי

נשרים מוזכרים בתנ"ך פעמים רבות, בדרך כלל כסמל להדר וכוח. הנשר המקראי (Gyps fulvus) הוא העוף הדורס הגדול בישראל ובעל תפקיד חשוב במארג המזון. בעבר היה הנשר נפוץ באזורים נרחבים ברחבי ישראל, אך היום הוא נמצא בסכנת הכחדה אזורית.

רוב העופות הדורסים נמצאים בסכנת הכחדה וכמה מינים אף נכחדו לגמרי. האיומים העיקריים על קיומם הם הרעלות, הרס בתי גידול, הפרעות בקינון, ציד, התחשמלות מקווי מתח גבוהה וגניבה של הביצים והגוזלים. כדי להתמודד עם המצב ולאשש את המין נוצר מיזם משותף לרשות שמורות הטבע, החברה להגנת הטבע וחברת חשמל. כיום ארגונים ומוסדות נוספים, כמו גני חיות, מרכזים וטרינריים וגופים אזרחיים וצבאיים נוספים הצטרפו למיזם. גן החיות התנ"כי תורם רבות לעשייה בנושא. בגן פועל המרכז הארצי להדגרה של העופות הדורסים שהוקם בשנת 1998. המרכז משרת מספר גדול של פרויקטים: הוא מתמקד בעיקר בפרויקט הנשר המקראי אך גם ביצים של מינים כמו הבז האדום, עיט ניצי, רחם, עיטם לבן זנב ועוזניית הנגב הודגרו בה לאורך השנים.

במהלך עונת הקינון נאספות ביצי נשרים מגני חיות ומרכזי רבייה וכן מאזורי קינון בטבע (כי סיכויי הבקיעה וקצב הריבוי בטבע קטנים מאוד) ומובאות אל מרכז ההדגרה. ההדגרה נעשית בתנאים מיטביים כדי להבטיח בקיעה מוצלחת. סיבה נוספת להצלחת הפרויקט היא שיתוף הפעולה ההדוק בין הארגונים השונים.

ברגע שהגוזלים בוקעים הם מועברים להורים מאמצים בצפריית העופות הדורסים. בהעדר מאמצים זמינים, הגוזלים יגודלו בהאכלת יד תוך שמירה על עבודה זהירה על מנת למנוע החתמה. לאחר מכן יועברו הגוזלים לכלובי אקלום של רשות שמורות הטבע ולאחר מכן ישוחררו אל הטבע.

השבה לטבע- צולל הביצות

צולל הביצות (Aythya nyroca) הוא ברווז בצבע חום ערמוני. לזכרים עין לבנה וברורה (לכן הוא נקרא גם ברווז לבן עין). הם ניזונים בעיקר מצמחי מים אך גם מחרקים ודגים קטנים, אותם הם תופסים בצלילה, לעיתים עד לעומק של עשרה מטרים. אזורי המחייה שלהם כוללים אזורי מים בעלי צמחייה גבוהה. לרוב הקינון נעשה על גבי השיחים או על הקרקע של גדות המים. אזורי הקינון שלהם נפרשים מדרום ומזרח אירופה ועד מערב אסיה והם נחשבים לעופות שנודדים. בחורף הם יוצרים להקות גדולות לעיתים גם עם ברווזים אחרים.

צולל הביצות נמצאים בסכנה בשל הרס בתי הגידול שלהם שבהם בריכות רדודות המוקפות בצמחייה עשירה. בתי גידול אלה מאוימים מסיבות רבות וביניהם התייבשות,  הרס ושריפה של צמחייה, כיסוי מקווי מים מתוקים ושולי בריכות דגים, מינים פולשים ומתפרצים וציד והפרעה לקינון על ידי סירות דיג שגורמות לנטישה של הקן.

אוכלוסיית המין נמצאת בירידה ובאירופה אף נרשמה ירידה של כ-20 אחוז ב-8 מדינות. המין מצוי במספרים קטנים במספר מדינות במזרח התיכון. בספר האדום של המינים נמצא המין תחת ההגדרה של "קרוב לאיום" . למרות שהוא רשום כמין מוגן ב-15 מדינות באירופה וכמין מוגן מציד ב-6 מדינות נוספות הוא לא קיבל תשומת לב בינלאומית מספקת. ברמה לאומית מספר מדינות דווקא פועלות לשימור המין, כך למשל בבולגריה יש ניסיון לשמר את בתי הגידול של צולל הביצות ואילו באיטליה מתקיימת תוכנית השבה לטבע.

ברווזים אלה נעלמו מהטבע בישראל כמקננים, בשל הרס בתי גידול מימיים. בשנת 2010 החל גן החיות התנ"כי בתוכנית רבייה כשהוקם גרעין רביה של 4 ברווזים שהגיעו מגן חיות בצרפת. הקבוצה ממשיכה להתרבות ולהטיל ביצים מדי שנה. בשנתיים האחרונות החל פיילוט של השבה לטבע עם שחרורם של 9 פרטים לאגם המים של גן החיות. למרות שהברווזים שוחררו לחופשי הם בחרו להישאר באגם (סביר להניח בשל הנגישות למזון). ביוני האחרון בקעו 21 ביצים. האפרוחים הושארו עם הוריהם עד אמצע אוקטובר, אז הם סומנו בסימון מיוחד על המקור לקראת שחרורם לטבע. בדרך כלל סימון עופות נעשה על הרגל בטבעות זיהוי שעוזרות לחוקרים ואקולוגים לעקוב אחר מצבם, אך במקרה של עופות צוללים טבעת הזיהוי איננה מתאימה בגלל שרגליהם נשארות רוב הזמן מתחת למים. לכן פותחה בפורטוגל שיטה מיוחדת של סימון בטבעת מיוחדת על המקור. הטבעת מותאמת אישית לכל ברווז ונקשרת בעזרת חוט ניילון מיוחד למקור. הטבעת איננה מפריעה לברווז בשום פעילות יומיומית כמו רבייה או אכילה. הטבעת ניתנת לקריאה מרחוק ולכן היא מפחיתה את הצורך בתפיסה של הברווזים, שהינם רגישים מאוד ללחץ ויכולים בקלות לקבל התקף לב. עובדי גן החיות עובדים על פי פרוטוקול מהיר ומיוחד שנועד כדי להוריד למינימום את הצורך במגע מלחיץ עם הברווזים.

השבה לטבע- צב יבשה מדברי, או צב הנגב

אחד ממיני הצבים הקטנים ביותר בעולם הוא צב הנגב או צב יבשה מדברי (Testudo werneri). זהו  תת מין של צב המדבר אשר נמצא בסכנת הכחדה חמורה.

תפוצתו מצומצמת מאוד ומוגבלת לאזורי מדבר חוליים בצפון מצרים וסיני וכן בנגב. הצבים צמחוניים לחלוטין. צבי הנגב, בניגוד לצבים אחרים אינם נכנסים לתרדמת חורף ומנצלים את העונה הגשומה לרבייה כך שלצבונים הצעירים יש שפע של תזונה לפני שעונת הקיץ היבשה מגיעה. הנקבה מטילה בין 1-3 ביצים בבור לא עמוק אותו היא חופרת.

האיומים העיקריים על המין הם הרס בתי גידול בשל בניית עיר הבה"דים של צה"ל ושטחי אימון אחרים, רכבי שטח אשר פוגעים בצבים ובביצים, מינים פולשים וכריית החולות. גן החיות התנ"כי מוביל תוכנית שימור ארוכת שנים הכוללת מחקר גנטי, מחקר בשטח והקמה של מרכז רבייה לצבי הנגב בביתן חיות קטנות. תוכנית ניסיונית של השבה לטבע החלה בנגב כהכנה לתוכנית רחבה יותר של השבה לטבע. פרטים שבקעו בגן החיות נשלחו לגני חיות שונים בארץ ובעולם בכדי להקים מרכזי רבייה נוספים.

השבה לטבע- לוטרה מצויה

הלוטרה המצויה (Lutra Lutra) הידועה גם כלוטרה אירו-אסיאתית היא מין של יונק החי בסמיכות לנחלים ומקווי מים מתוקים. האוכלוסייה בארץ הצטמצמה דרמטית החל משנות ה-60 בשל ציד בלתי חוקי, זיהום, ייבוש והרס בתי גידול כמו נחלים,ביצות ומקווי מים מתוקים. לאחרונה הלוטרה הישראלית סווגה כנמצאת בסכנה הכחדה חמורה.

השוואה של סקרי יונקים מ-2012 ו-2009 מעידה כי אוכלוסיית הלוטרות בעמק הירדן ובאזור הכנרת יציבה, האוכלוסייה בעמק בית שאן נמצאת בירידה ואילו משאר הארץ נעלמו הלוטרות כליל.

נדרש מחקר נוסף על מנת להבין לעומק את הסיבות להכחדה של הלוטרות, בנוסף יש לבדוק כיצד ניתן להגביר את הסיכויים של הלוטרות לשרוד  ומהם האזורים המתאימים להשבה עתידית לטבע.

גן החיות שלנו אימץ את הלוטרה כ'מין דגל' להעלאת מודעות לבעיות השונות של בתי הגידול הלחים (מסביב למקווי מים מתוקים ונחלים) . בעבודה משותפת עם רשות שמורות הטבע הוקם לפני מספר שנים גרעין רבייה ללוטרה המצויה. במחקר גנטי שנערך על ארבע תת אוכלוסיות (גליל, גולן , החולה וחרוד) נמצא כי כמה מהמאפיינים הגנטיים של הלוטרה הישראלית ייחודיים רק לה ואינם מצויים באוכלוסייה האירופאית. מסיבה זו הוחלט כי גרעין הרבייה יתבסס על פרטים אשר יובאו מן הבר ואת צאצאיהם יהיה ניתן לשחרר בתהליך השבה לטבע.

השבה לטבע- בז אדום

המין נמצא בסכנת הכחדה בשל הרס בית-גידולו, פגיעה באתרי קינון (לעיתים בתוך הערים) ושימוש בחומרי הדברה. בישראל, הסתגל הבז האדום לחיים באזורים עירוניים ומקנן בבניינים ישנים וצד בפארקים עירוניים. הרס מבנים ישנים וגדילת הערים על-חשבון שטחים ירוקים פוגעים במין בצורה קשה. אוכלוסיות הבז האדום בארץ הולכות ומצטמצמות, כמו בשאר העולם. כיום מוגדר הבז האדום כמין פגיע על-ידי הספר האדום של החיות בסכנת הכחדה בארץ ובעולם. בכדי לסייע לשמירה על מין זה חבר גן החיות התנ"כי לארגונים כמו רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע וכן לגנים זואולוגיים אחרים ומוסדות אקדמיים בארץ. גן החיות מימן מחקרים על המין ובמרכז הארצי להדגרת ביצי עופות דורסים הפועל בגן החיות מדגיר הגן ביצים של בזים אדומים. הגוזלים הבוקעים מגודלים ביד ומשוחררים בתום תקופת גידולם חזרה לטבע ובנוסף, כל שנה מגיעים לגן החיות מספר בזים אדומים שנפגעו או גוזלים שפרחו מהקן טרם הזמן. פרטים אלו מטופלים בגן החיות ולאחר שיקומם משוחררים גם הם לטבע! בתצוגה זו מוחזק גרעין רבייה שצאצאיו יושבו גם הם לטבע בירושלים ובכל רחבי ישראל. התצוגה נבנתה כחזית בית בשכונת מורשה, שבעבר הייתה אזור קינון מרכזי לבזים האדומים בירושלים, אולם עם גדילת העיר והתרחקות אזורי הציד מהעיר נעלמים ממנה הבזים.

זהו מין להקתי ביותר. מושבות הקינון עשויות למנות עד כמאה זוגות ואילו מושבות הלינה עשויות למנות אלפי פרטים. מזונו העיקרי של הבז האדום - חרקים וחולייתנים קטנים. המבנה החברתי בלהקות.

השבה לטבע- ראם לבן, או ראם ערבי

הראם הערבי נמצא בסכנת הכחדה. הוא ניצוד בגלל הקרניים שלו והבשר שלו.. האחרון ניצוד בטבע על ידי ציידים בלתי חוקיים בשנת 1972. למרבה המזל נעשה ניסיון להקים גרעיני רבייה בשנות ה-50 ובשנת 1962 נשלחו כמה פרטים לגן החיות שבפניקס אריזונה, ארה"ב. האקלים שם מאוד דומה לזה שבבית הגידול הטבעי שלהם.
היום,ישנה אוכלוסייה בשבייה המונה יותר מ 600 פרטים וכבר החל תהליך שחרור לטבע בעומן ובירדן,תחת השגחה ופיקוח.
כיום יש יותר מ-300 פרטים משוחררים בעומן ו-100 בערב הסעודית בשמורה מוגנת ובטבע. בגן החיות התנ"כי ישנו עדר ראמים שמהווה גרעין שימור ורבייה. עדר הראמים הערבים שלנו הגיע מחי-בר יטבתה. תוכלו לראות אותם בחצר האפריקאית.

בחי- בר יטבתה מופעלת תכנית השבה לטבע במסגרתה שוחררו באזור הערבה מספר פרטים על ידי רשות שמורות הטבע והגנים.

גרעין שימור ורבייה- נאווית ים המלח

דגי נאווית ים המלח, החיים רק במעיינות הסמוכים לים המלח, ייחודיים בכל העולם ומצויים בסכנת הכחדה חמורה בשל מצבו הקשה של ים המלח ובשל הרס בית גידולם הטבעי. פעולות מחקר, הקמת גרעין רבייה במתחם "סיפורה של טיפה" ושיחזור בית גידול בשטח נאות הכיכר חן חלק מהפעילות שמקיים גן החיות התנ"כי להצלת דגים אלה מהכחדה, במקום היחיד בעולם בו הם נמצאים!

גרעין שימור ורבייה- סומית הגליל

בבריכת מים תת קרקעית בטבחה שבצפון הכנרת חי מין ייחודי ואנדמי (חי רק במקום הזה) של חסילון הנקרא סומית הגליל. סומית הגליל (Typhlocaris Galilea) היא מין של סרטנים שתואר לראשונה על ידי מדענים ב-1909. כיום המין נמצא בסכנת הכחדה חמורה בשל איומים על בית הגידול היחידי שלהם, בריכת עין-נור, בעיקר בשל שאיבה וקידוח שגרמו למים ממקורות מים אחרים להיכנס לבריכה המבודדת ולשנות את הרכב המלחים ואת הטמפרטורה במים.

צילום יחמור פרסי: ר. צידון.