השחרור האחרון של יחמורים פרסיים התקיים במאי 2026, והוא מצטרף לרצף ארוך של השבות יחמורים לטבע בישראל מאז אמצע שנות התשעים. בתחילת הדרך, הפרויקטים התמקדו בצפון הארץ, באזור נחל כזיב בגליל. בהמשך נוספו אזורי שחרור נוספים בגליל העליון, בכרמל,וגם בהרי ירושלים באגן נחל שורק, שם מתקיים מאמץ מתמשך של חיזוק האוכלוסייה בשטח. בשחרור שנערך השנה מהגן, שוחררו תשעה יחמורים פרסיים - שבעה זכרים ושתי נקבות - בנחל המערה,חלק מאגן נחל שורק בו מתבצעים השחרורים בשנים האחרונות.
.jpeg)
מאחורי כל שחרור כזה עומד יום ארוך, מורכב ולעיתים גם מעט כאוטי. היום מתחיל מוקדם בבוקר בגן החיות. כל יחמור מורדם באופן מבוקר, ומבוצעות עליו סדרת בדיקות ומדידות: משקל, בדיקות דם, דגימות פרווה ומדידות גוף שונות. אחת הפעולות החשובות ביותר היא התקנת קולר עם משדר GPS. זהו הכלי המרכזי שבעזרתו אנחנו עוקבים אחרי היחמורים לאחר השחרור – לאן הם נעים, באיזה שטחים הם משתמשים, ואיך הם מבססים את שטח המחייה שלהם. לאחר הבדיקות, כל יחמור מוכנס בזהירות לארגז נשיאה ייעודי. הוא מקבל זריקת עם חומר מעורר, מה שגורם לו להתעורר לאט בתוך הארגז עצמו. למרות שזה נשמע מלחיץ, דווקא החשכה והשקט שבתוך הארגז מאפשרים לו להתאושש בצורה רגועה יחסית. משם הם מועברים אל משאית ונוסעים לנקודת השחרור.
בשטח, הארגזים מוצבים בשורה כך שעם פתיחתם היחמורים רואים מיד את הסביבה הטבעית החדשה שלהם. הצופים והצוות נשארים מאחור ובצדדים כדי לא להפריע. כאשר פותחים את הארגזים, כל יחמור יוצא בקצב שלו אל הטבע - רגע מרגש, אך גם רגע של התחלה חדשה ולא פשוטה. הימים והשבועות הראשונים לאחר השחרור הם תקופה קריטית במיוחד. זהו שלב של הסתגלות ולמידה,שבו היחמורים צריכים להבין את העולם החדש שאליו הגיעו: היכן מקורות המזון, המים והמחסה, ואיזה איומים קיימים בשטח המחייה החדש שלהם - למשל טורפים וכלי רכב. הם לומדים להכיר את שאר היחמורים בשטח (וגם בעלי חיים אחרים) ואת הדינמיקה החברתית ביניהם. אנו מכנים את התקופה הזו “תקופת החקר” בה היחמור בעיקר צובר מידע על השטח. היא נמשכת לרוב כחודש עד חודשיים. לאחר מכן מתחילים לראות מעבר הדרגתי ל“תקופת הניצול” - שלב שבו היחמורים כבר מכירים את השטח טוב יותר ומנצלים את המידע שצברו.
.jpeg)
בתקופת החקר עצמה ההתנהגות יכולה להיראות מבולבלת. יש פרטים שמתרחקים מאוד מנקודת השחרור ומפתחים שטחי מחיה גדולים במיוחד, ולעומתם אחרים דווקא נשארים קרוב יחסית לנקודת השחרור ומגבילים את התנועה שלהם. עם הזמן, בדרך כלל בתוך חודש עד חודשיים,אנחנו רואים התכנסות: ההבדלים מצטמצמים, שטחי המחיה נעשים דומים יותר, והתנועה בשטח מתייצבת. חשוב להבין שזהו תהליך רציף ודינמי. המעבר בין חקר לניצול אינו חד, אלא שינוי הדרגתי שבו היחמור ממשיך ללמוד כל הזמן מהשטח ומתאים את ההתנהגות שלו בהתאם למידע החדש שהוא אוסף. התקופהה זו היא גם הקריטית ביותר, ולכן גם הרגישה ביותר. רוב מקרי התמותה בשחרורים מתרחשים בחודש-חודשיים הראשונים, כאשר היחמורים עדיין לומדים את הסביבה החדשה. יחד עם זאת, זהו חלק טבעי מכל פרויקט השבה לטבע בעולם. למרות האתגרים, פרויקט היחמורים נחשב מוצלח מאוד: רוב הפרטים שורדים, מתבססים בשטח ואף מצליחים להתרבות ולהקים אוכלוסייה יציבה.
כעת, כמה חודשים אחרי השחרור האחרון, אנחנו נמצאים בדיוק בסוף תקופת ההסתגלות של השנה הנוכחית. ראינו את תחילת הדרך המבולבלת - פרטים שמתנהגים בצורה שונה מאוד אחד מהשני - וכעת מתחילים לראות התייצבות ברורה בדפוסי ההתנהגות. אנו ממשיכים לעקוב אחר ההתנהגות של היחמורים המשוחררים במטרה ללמוד עוד על תהליך הלמידה וההתבססות שלהם בשטח.
צילום: ישעיהו גולדרייך
