|
|
|
|
|
|
אישוש אוכלוסיות העופות הדורסים בארץ
רבים ממיני העופות הדורסים בארץ נמצאים בסכנת הכחדה ומינים אחרים נעלמו מהארץ. עופות דורסים הינם אחת הקבוצות הרגישות ביותר לפגיעה משום שמרבית מינים, בעיקר המינים הגדולים יותר, נמצאים בראש מארג המזון באזורי מחייתם. ממרומי מושבם בראש מארג המזון חולשים העופות הדורסים על טריטוריות גדולות יחסית או מסיירים באזורים נרחבים בכדי שיוכלו למצוא מספיק מזון להם ולצאצאיהם. השטח הנדרש בכדי לכלכל עופות אלה מגביל לכן את גודל אוכלוסיותיהם וכל פגיעה בעופות או בבית גידולם יכולה בזמן קצר לצמצם ואף להשמיד אוכלוסיות. כיוון שלמרבית מיני העופות הדורסים אין כמעט אויבים טבעיים, עיקר הסכנה לקיומם נובעת מפעילות האדם. לדוגמא: הרעלות, פגיעה במקומות החיות, הפרעות לקינונים, ציד, חמיסת ביצים וגוזלים מן הקינים לצורך גידול ואילוף העופות לשימוש בענף הבזיירות והתחשמלות. במדינות מסוימות דווקא פיקוח וטרינרי הולם על עדרים ואיסוף פרטים מתים מן השטח מקשה על הדורסים למצוא מזון. בארץ נפגעו כמעט כל מיני הדורסים, כאשר מינים כמו העיטם לבן-הזנב, הפרס ועזניית הנגב נעלמו לחלוטין מנוף ארצנו. בכדי להגן על העופות הדורסים בארץ נוסד מיזם 'פורשים כנף על הנשרים והדורסים'. מיזם זה שם לו למטרה למנוע את הכחדתם של נשרים ועופות דורסים אחרים בישראל ולאושש את אוכלוסיותיהם. יוזמי המיזם הם רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע ו חברת החשמל, אולם כיום שותפים לו גורמים מקצועיים נוספים כגון גני החיות בישראל, המכון הווטרינרי בבית-דגן וגורמי תעופה צבאיים ואזרחיים וכמו-כן תורמים למיזם גם אנשי האקדמיה, צפרים ואנשי שמירת טבע מהארץ ומחו'ל.
|
|
|
|
|
|
|
במסגרת תפקידו במיזם 'פורשים כנף על הנשרים והדורסים' מפעיל גן החיות התנ'כי מזה מספר שנים את מרכז ההדגרה הארצי לביצי עופות דורסים. במרכז זה מודגרות ביציהם של מספר מינים, כגון עיטם לבן-זנב ועזניית הנגב שנכחדו מהארץ ונשר, רחם, עיט נצי, בז צוקים ובז אדום שאוכלוסיותיהם הצטמצמו במידה ניכרת. מדוע להדגיר? ההדגרה המבוקרת נותנת לביצים את הסיכוי הטוב ביותר להגיע לבקיעה. במרכז ההדגרה מושמות הביצים במדגרות השומרות על טמפרטורת הדגרה ומידת לחות המותאמות לכל מין ומין. כל הביצים המגיעות למרכז ההדגרה נאספות מזוגות המקננים בשבייה, בגני החיות וגנים הזואולוגיים בארץ.
|
|
|
|
|
|
|
|
עם הגעת הביצים למרכז ההדגרה הן נמדדות ונשקלות בכדי לאפשר מעקב אחרי קצב התפתחותן. בכדי לוודא כי ההדגרה מתקדמת כראוי מקיים צוות המטפלים בקרה יומיומית על מצב הביצים ובנוסף, מערכת הבקרה האלקטרונית של המדגרות מתקשרת למכשירי הטלפון הניידים של המטפלים האחראים בכל מקרה של תקלה מחוץ לשעות העבודה. פרט לשיפור סיכויי הבקיעה, ללקיחת הביצים מן ההורים יתרון נוסף והוא עידוד הטלת ביצי מילואים. ביצי המילואים הן ביצים המוטלות אם וכאשר ניסיון הקינון הראשון של ההורים נכשל. בשבי, לקיחת הביצים מן ההורים כמוה עבורם ככישלון ניסיון הקינון. כאשר נלקחות הביצים מן ההורים (של התטולה הראשונה או של תטולת המילואים) הן מוחלפות בביצי דמה, ביצים העשויות גבס, המושמות בקן בכדי לאפשר להורים לדגור ולשמור על רצף הטיפול ההורי. פעולה זו חשובה משום שרק כך יסכימו ההורים לקבל גוזלים מאומצים אשר בקעו במרכז ההדגרה. ההורים כמובן אינם יודעים שהגוזלים מאומצים משום שהם משוכנעים שהם דגרו על ביצים אמיתיות ואלו בקעו. גוזלים עודפים, שלא נמצאו להם הורים מאמצים, נשארים במרכז ההדגרה בגן החיות התנ'כי ומגודלים על ידי צוות המטפלים המסור. תהליך זה הינו תהליך מורכב לא פחות מהדגרת הביצים. בשלב הראשון על הגוזלים לשהות באומנות מחוממות שכן בשלב זה עדיין אינם מסוגלים לווסת ביעילות את חום גופם. כמו-כן על צוות המטפלים להימנע מהחתמת הגוזל על דמותם. תהליך החתמה הוא תהליך בו לומד פרט צעיר, במינים מסוימים, לזהות את הפרטים המטפלים בו כבני מינו, לצורך יצירת קשר בעתיד עם פרטים דומים. .
|
|
|
|
|
|
|
|
בטבע יזהה גוזל את הוריו כבני מינו אולם בשבי עשוי הגוזל לזהות דווקא את המטפלים האנושיים כבני מינו ועם התבגרותו יעדיף את חברתם של בני האדם על זו של בני מינו האמיתיים. לכן, בכדי למנוע החתמה, משתמשים המטפלים במרכז ההדגרה בפוחלץ (מהמין המתאים, כמובן) בעת האכלת הגוזלים. הגוזל למעשה אינו רואה לעולם את המטפל האנושי הנמצא תמיד מאחורי מחיצה. בשלב מאוחר יותר, בו ניתן להוציא את הגוזלים מן האומנות, הם מועברים ללולים הפתוחים בצד אחד לכלוב בו יוכלו לראות פרט בוגר בן מינם. עם תום תקופת גידולם והגיעם לגיל פריחה, יועברו כל הגוזלים, גם אלו שגדלו אצל הורים מאמצים וגם אלו שגודלו במרכז ההדגרה לידי אנשי רשות הטבע והגנים לצורך השבתם הביתה - לטבע
|
|
|
|
|
|
|
