חרוב

שם עברי: חרוב מצוי.
שם אנגלי: Carob tree
שם לטיני: Ceratonia siliqua.
תפוצה: מוצאו של החרוב שנוי במחלוקת. פריחתו המאוחרת, ואי-עמידותו בטמפרטורות נמוכות, מרמזות על כך שמוצאו מארצות הדרום. כיום מצוי העץ בכל ארצות הים התיכון לבד ממצרים, וכן באזורים אחרים בעולם שאקלימם דומה.
הקשר לאדם/חי: גם היום וגם בימי קדם נחשב פרי החרוב כמאכל לבני האדם, הוא מצוי בשווקים לקראת ט"ו בשבט וניתן להכין ממנו דבש, קמח, ממתקים, משקאות וכן תרופות. החרוב נחשב כמזון משובח לעופות ובהמות (האכלה במינון גבוה עלולה לפגוע ביעילות העיכול של מעלי גירה).
בגן החיות נהוג להשתמש בפירות החרוב, בענפיו ובעליו כתוספת מזון והעשרה למינים רבים של אוכלי-עשב וקופים. פרי החרוב נאכל ע"י ציפורים, עכברים ובהמות והזרעים עוברים במעיהם של בעלי החיים מבלי להתעכל וכך הם מופצים.
מידע מעניין: בשל הקליפה הקשה והחלקה השתמשו בזרע כיחידת משקל קטנה (1/5 גרם) . יחידת משקל זו נקראה כנראה גרה ומאוחר יותר בשם קורט, ממנה נגזר הכינוי קאראט ליחידת משקל ליהלומים. בעבר נהגו להשתמש בקליפה ובעלים בתהליך עיבוד העורות.