פסמון המדבר

פסמון המדבר

שם מדעי: Psammomys obesus
מצב בעולם: נפוץ
מצב בארץ: נפוץ
תרגום שמו הלטיני של הפסמון לעברית הוא "עכבר חול שמן" ואכן, שם זה מתאר בדיוק את הפסמונים. הפסמונים הינם מכרסמים גדולים יחסית, ממשפחת הגרביליים, המתמחים בחיים באזורי מדבר ומכאן "עכברי החול". גופם הרחב והמוצק תרם את תיאורם כשמנים לשמם הלטיני. הפסמונים נפוצים באזורי המדבר בצפון אפריקה, מאלג'יריה מזרחה עד למצרים, ובמדבריות ערב וישראל. מזונם העיקרי של הפסמונים הוא צמחים בשרניים ובעיקר הצמח מלוח קפח. בכדי להתמודד עם ריכוזי המלחים הגבוהים המצויים במלוח פיתחו הפסמונים כליות יעילות במיוחד המסוגלות להיפטר מכמויות המלח הגבוהות, ולאגור אותן, עד להפרשתן בשתן. הפסמונים כל כך קשורים לשיחי המלוח שהם ממש גרים מתחתם. לכל פרט מערכת מחילות מסועפת הכוללת חדרים לשינה, אגירת מזון ורבייה, הנמצאת לעיתים קרובות למרגלות, או בין מספר שיחי מלוח. לכל פרט טריטוריה משלו, אשר במרכזה נמצאת המחילה ושיח המלוח שמעליה. לזכרים טריטוריות גדולות יותר, הכוללות לעיתים מספר טריטוריות של נקבות. הזכרים והנקבות נפגשים לצורך רבייה. לאחר ההזדווגות והריון שנמשך כ-25 יום נולדים 2-5 גורים השוהים עם אימם במחילתה. הפסמונים הם בעיקרם פעילי יום. לאחר שהשביעו את רעבונם בשעות הבוקר הם אוגרים להם מזון על ידי גיזום ענפים וגרירתם למחילה, ובימים חמים במיוחד הפסמונים יישארו במחילה ויאכלו את המזון האגור.

לפסמונים חשיבות מדעית גדולה. כאשר משנים את תזונתם הטבעית של הפסמונים מפתחים חלק מן הפרטים תסמינים של מחלת הסוכרת ו/או השמנת יתר ולכן, משמשים היום הפסמונים חיות מחקר חשובות בחקר תופעות אלו. עם זאת, תזונתם הייחודית מקשה על אחזקתם בשבי ורק מושבות מחקר מעטות קיימות כיום. המושבה הראשונה שהוחזקה בהצלחה הוקמה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.