אגוטי
שם מדעי : Dasyprocta leporina aguti
מצב בעולם: בסיכון נמוך
בגן החיות התנ"כי: שניים - זכר ונקבה
אם תסתכלו היטב בביתן החיות הקטנות אשר בגן החיות, תוכלו לראות בוודאי את האגוטי. האם הינכם יכולים לנחש מי קרובי משפחתו? אם נחשתם את השרקן, נחשתם נכון! האגוטי דומה לשרקן עם רגליים ארוכות, ואכן שניהם שייכים לסדרת המכרסמים. ישנם כמה מינים של אגוטי ושלנו קרוב של תת המין האגוטי הזהוב. האגוטי מותאם מאוד לחיות בצמחיה טרופית סבוכה, כשחלק גופו הקדמי צר, וחלקו האחורי רחב ושרירי. אזור המחייה של האגוטי ביערות מרכז ודרום אמריקה. הם חיים בזוגות ושוהים בטריטוריות קבועות. האגוטי הם פעילי יום, אך הם נצפו פעילים בלילה במקומות שבהם צדים אותם. הצאצאים נולדים בתקופה בה יש שפע של פירות. הם נולדים מפותחים, עם פרווה, אוזניים ועיניים מפותחות ויכולים ללכת מיד לאחר ההמלטה. לאגוטי טורפים רבים (במיוחד בגיל צעיר), ולכן מנהלים את חייהם בסתר. האם חופרת לגורים מחילות על מנת שיוכלו להסתתר בהם, וממשיכה לחפור להם מחילות גדולות יותר עם התבגרותם. עם הזמן, הצעירים לומדים לחפור מחילות לעצמם. האגוטי מגיע לבגרות מינית בגיל חצי שנה. באותה תקופה, ההורים מתחילים לדחות את הגורים מן התא המשפחתי, והם עוזבים על מנת לחפש בני זוג, ולנהל חיים עצמאיים.
המזון החביב על האגוטי הוא פירות, והם מבלים זמן רב בחיפוש אחריהם, ומסוגלים לזהות עצי פרי בעזרת חוש השמיעה. הם שומעים את קול הפרי הנופל מרחוק. האגוטי נעזרים בכפות רגליהם הקדמיות כדי לפתוח את הפרי, ולסלק את הקליפה ואז הם מכרסמים אותם. פרי אחד שהאגוטי מאוד אוהבים הוא אגוז ברזיל, הנחפץ גם ע"י האדם והוא בעל קליפה קשה במיוחד. למרות זאת הם מצליחים לפצח את הקליפה בעזרת שיניהם החדות. את האגוזים שהם אינם יכולים לאכול, הם מטמינים בקרקע. בעזרת חוש כוון מפותח, הם מוצאים את האגוזים המוטמנים מחדש, אך לא מן הנמנע שחלקם "מתפספסים". עם קצת מזל, אותו אגוז נשכח אשר חולץ מן הקליפה הקשה יצמח להיות עץ ענק (כ- 60 מטר בגובהו !) ויחיה כ- 500 שנה. ההפצה של עצי הברזיל נרחבת, אף שאין אפשרות לתרבת עץ זה או לגדלו בחוות. על כן ההפצה בעזרת האגוטי כל-כך חשובה, ואנו יכולים לקנות את אגוזי המקדמיה הטעימים הרבה בזכות אותו מכרסם קטן ונחבא- האגוטי.