דב-חום סורי

דב-חום סורי

שם מדעי: Ursus arctos syricus
מצב בעולם: בסכנת הכחדה
מצב בישראל: נכחד.
בגן החיות התנ"כי: זכר אחד "אלברט" ושלוש נקבות – "שושנה", "עליזה" ו"שחר"
קשר לתנ"ך: הדוב מוזכר פעמים רבות בתנ"ך
הדובים שבגן החיות הם רק שריד לאוכלוסיית הדובים שחיה בעבר בארץ ותוארה בתנ"ך. גן החיות התנ"כי בחר להתמקד בתת-מין זה על מנת לספר את סיפור השינוי הדרמטי במאפייני החי בארץ מימי התנ"ך ועד ימינו אנו. הדוב-החום הסורי הוא תת-המין הדרומי ביותר של הדוב החום, והוא הקטן ביותר מבין תתי-המין של הדוב-החום. נוסף על כך נבדל הדוב-החום הסורי משאר תתי-המין גם בצבעו הבהיר. הדובים גמישים בתנועתם ולמרות משקלם הרב הם שחיינים טובים ומטפסי עצים לא רעים בכלל. "חיבוק הדוב" המוכר מתאפשר בזכות מבנה השכמות שדומה לזה של האדם ומאפשר לדובים לטפס על עצים ואף ללכת צעדים ספורים על רגליהם האחוריות בלבד. הדוב-החום הסורי נכחד מאזורנו בתחילת המאה ה-20 -הפרט האחרון בישראל ניצוד באיזור חרמון. הסיבות להכחדת הדובים באיזורינו הן במיוחד בגלל פגיעה בבית הגידול שלו וצייד פרוע, בעיקר בסוף מלחמת העולם הראשונה. ישנם השערות סותרות לגבי קיומו בשנים האחרונות, ולא ברור אם המין שקיים באזורים מסוימים הוא תת-מין זה או אחר. הדובים הם אוכלי כל וניזונים מפירות, ירקות, גרעינים, עלים, חרקים, דגים, בשר טרף ופגרים. בעבר הלא רחוק הכירו תושבי הארץ היטב את הדובים ומדי פעם אף "זכו" לכך שעדרי הצאן שלהם יותקפו על ידיהם. הדובים מקיימים באזורים קרים במיוחד מעין תרדמת חורף קלה. תרדמת חורף זו אינה מחויבת והיא תלויה בזמינות המזון והאקלים השורר בתקופת החורף בתחום מושבם. תקופת החורף מנוצלת גם להמלטת הגורים (בין 1-3) המתבצעת במערות וכוכים. קודם לכך, בקיץ, מזדווגת הנקבה עם הזכר. הדובים, שהם יחידאיים, מנתקים את הקשר ביניהם לאחר ההזדווגות והזכר אינו מסייע בטיפול בצאצאים. הנקבה ההרה משהה את התפתחות העובר עד לשלהי הסתיו רק אז מתחיל העובר להתפתח במלוא הקצב. בחודשים ינואר-פברואר ממליטה הנקבה את הגורים שמשקלם כ-350 גרם (כמו 1/3 כיכר לחם). הגורים נשארים עם האם במאורה למשך חודשי החורף שם הם מעלים במהירות את משקלם. משקלו של בוגר מגיע לכדי 250-300 ק"ג.